הטענה המרכזית היא כי שיטת המס הנוכחית, שמחברת בין מבנה ההתאגדות להסדרי המס, מאפשרת לתאגידים חופש בחירה רב בנושא המיסים. החופש הזה הוא מגדיל את אפשרויות תכנון המס, יוצר עלויות גבייה, וגם עלויות חברתיות עקיפות (היות ושיקולי מס מדרבנים נישומים לבצע השקעות לא יעילות).
ההצעה היא שהמערכת הישראלית תאמץ שיטת מיסוי תאגידים כזו שהסדרי המס אינם נקבעים על פי בחירת הנישום, אלא חלים על התאגיד (ועל המשקיעים) בהתאם למאפיינים עסקיים אובייקטיביים.
על המחוקק הישראלי לאמץ מודל מיסוי עם חברות ציבוריות שממוסות כאישיות משפטית נפרדת, בעוד שתאגידים פרטיים ימוסו באופן שקוף, המקשה על נישומים להסיט הכנסה.
